תכנון המטבח האולטימטיבי

מתכננים מטבח חדש? האדריכל והמעצב זהר בן לביא מציג מבחר מעבודותיו האחרונות המשקפות את משנתו למטבח כחלל מהנה, פרקטי וכמובן, אסתטי ברמה גבוהה

כבר נאמר רבות על כך שהמטבח הוא האזור הכי חשוב בבית, לפחות לרובנו. הרוב המכריע של רוכשי דירות הקבלן משדרגים את המטבח שמציע הקבלן, גם אם הם לחוצים בכסף. למה? כי על המטבח לא מתפשרים! המטבח הוא חלל מרכזי חשוב בחיי משפחה, המקום שמאכיל את הנפשות הפועלות ומקום מפגש חברתי לא פורמלי. במטבח, אנחנו מדברים, מתקשרים, מתעניינים זה בשלומו של זה ותוך כדי נהנים מהניחוחות העולים באפינו. זאת לכן ניתנת תשומת לב מירבית לעיצוב המטבח, כדי שיהיה מקום מהנה, פרקטי ולא פחות חשוב – אסתטי.

מיקום המטבח בחלל הציבורי

מיקום המטבח והצורה שבה הוא מתייחס לשאר החללים בבית מעידים על אופי המשפחה ופעילותה. תפישת המגורים הרווחת היום בהקשר למיקום המטבח בחלל הציבורי נעה בין שתי גישות. המטבח שחלקו פתוח, הממוקם בריחוק מה ממרכז הסלון, כדי להעניק הפרדה ופרטיות מסוימת למטבח אך עדיין לשמר את רעיון החלל ההמשכי שאינו מופרע על ידי מחיצות משמעותיות. התפישה השנייה היא שילוב מלא יותר בין המטבח והסלון. מטבח זה מחובר באופן מלא יותר לחלל המגורים/סלון כאשר ביניהם מחיצה נמוכה שיכולה להיות אי או משטח עבודה אחר. גישה זו מאפשרת חלל גדול יותר של האזור הציבורי ומכניסה את הוויית המטבח והפעילות שבו אל אזור הסלון. כמעט בכל סיטואציה רצוי שהמטבח ימוקם בקירוב מה לכניסה לבית. לרובנו זו תחנה ראשונה בהגעה הביתה ובמיוחד אם אנו מגיעים עם סלים עמוסים במצרכים.

תכנון נכון של מטבח נוח

מטבח המתוכנן טוב מייעל את העבודה וגורם לעבודה המתבצעת במטבח להיות מהירה ונוחה. שיקולים נוספים בתכנון המטבח הם הניראות של מרכיביו כלפי החלל הציבורי. לדוגמה, במקרים רבים יש רצון להסתיר את המקרר ואת הכיור מכיוון מרכז החלל הציבורי או מרכז הסלון. המקרר הוא גוש מאסיבי שלעתים "מתקשט" במגנטים ובפתקים ומייצר בלגאן ויזואלי. הכיור, מעצם היותו אזור ניקיון, מכיל לעתים כלים מלוכלכים ובהחלט רצוי להסתיר את הבלגאן הזה ולשמור על אסתטיקה נקייה.
תכנון המטבח מתחיל לרוב מבחירת החלל שיועד לו ועם הקשר הויזואלי שלו עם שאר חללי הבית. על המתכנן להבין כבר בתהליך המחשבה הראשוני כיצד המטבח יאורגן: היכן ימוקמו פונקציות נפוצות כגון כיור, כיריים ומקרר, תנור ומיקרו, מכשירי עיבוד מזון (מג'ימיקס, טוסטר, מיקסר מצנם ועוד), היכן ממקמים את בר המים ואיפה תוצב מכונת הקפה. צריך להביא בחשבון שהאזורים השמישים ביותר במטבח הם אזורים נגישים, שאליהם מגיעות הידיים ללא מאמץ, שם גם מאוחסנים האלמנטים שבהם עושים שימוש תדיר.
עוד מרכיב חשוב בתכנון המטבח העכשווי, שלרוב לא חושבים עליו בתכנון הראשוני, הוא החשיבה על כך שלעתים קרובות עובדים בו שני אנשים במקביל, שלרוב עושים שתי פעולות שונות הדורשות גישה למכשירים שונים ולאחסון שונה. במקביל צריכה להיות גישה חופשית לפונקציות במטבח שקשורות לחיי היום יום ולא רק להכנת אוכל כמו שימוש בסכו"ם, קופסאות פלסטיק, בר מים וכיו"ב כלים ומכשירים, שהגישה אליהם על ידי אחד מבני הבית לא אמורה להפריע לאדם העובד במטבח.

משטח עבודה בין הכיור לכיריים

החלק החשוב ביותר במשטח העבודה במטבח הוא החלק בין הכיור לכיריים, שם בדרך כלל נעשית רוב פעילות הכנת האוכל היומיומית. כדי להכיל את הפעילות הסטנדרטית להכנת אוכל, רצוי לשמור מרווח של 130-90 ס"מ מקצה הכיריים ועד לקצה הכיור. מרווח קטן מ-90 ס"מ עלול לגרום לתחושת צפיפות, וזה מעל ל-130 עלול להיות רחוק מדי ומסורבל בעבודה. לא תמיד אפשר לתכנן את הכיור ואת הכיריים על אותו משטח לינארי המשכי. אם חלל המטבח אינו מאפשר זאת, קיים מטבח בצורת ר' או ח', אז הכיור נמצא לרוב בצלע אחת של המשטח והכיריים בצלע הסמוכה.

חיבור משטח העבודה בין הכיור לכיריים

רוב המטבחים הפעילים מתוכננים כך שהכיור והכיריים נמצאים על אותו משטח עבודה. תכנון כזה מאפשר נוחות העברת מחבתות וסירים מהכיריים לכיור והפוך, וכן תחזוקה וניקיון קלים של משטח העבודה הקל לניגוב. במצבים שבהם הכיריים נמצאות על אי לדוגמה, יש חשש לשפיכת נוזלים על הרצפה כאשר מעבירים כלים מהכיריים לכיור ולהפך.

שימוש במגירות לארונות הנמוכים

אין טעם להשתמש בדלתות לארונות עם מדפים בארונות נמוכים שעומקם סטנדרטי (60 ס"מ). הגישה לכלים המאוחסנים אינה נוחה מאחר שהחלקים העמוקים של המדף אינם נגישים. מגירות שליפה מלאה (פתיחה של כל עומק המגירה) מאפשרות לעומת זאת את הגישה הנוחה ביותר ומשתי סיבות: א. ניתן לראות ולסרוק את הכלים והמוצרים המאוחסנים במגירה ממבט מלמעלה. ב. הגישה לאחסון הנמצא בעומק הארון נוחה ופשוטה. מתי כן נכון להשתמש בדלתות ובמדפים? זאת כאשר עומק הארונות אינו עולה על 45 ס"מ.

ניצול פינות במטבח

רוב מעצבי המטבחים מנצלים פינות במטבח לקרוסלה, למגי'ק קורנר או סתם למדפים- כל אחת מהאפשרויות הללו אינה אידיאלית ולא באמת פרקטית. מאחר שנוחות שימוש היא שם המשחק בתכנון מטבח מודרני, הרי שכדאי לוותר על ניצול כזה של פינות המטבח. עוד חיסרון בניצול פינות מהסוג הזה הוא בצורך "להקריב" כ-35 ס"מ לפחות מכל צד של הפינה לטובת דלתות שיאפשרו גישה לפינה. דלתות אלו באות על חשבון פוטנציאל להרחבת המגירות, המהוות את אפשרות האחסון המיטבית למימוש עומק החלל. בשורה תחתונה: מדובר ב"הקרבה" של מקום אחסון פוטנציאלי שהגישה אליו אינה נוחה לטובת הגדלת נפח השימוש הנוח במטבח. במטבחים שבהם אפשרויות האחסון מוגבלות מאוד, השיקול לגבי "הפעלת" הפינה חוזר להיות רלוונטי על חשבון נוחות השימוש.

עומק ארונות ומשטח המטבח

העומק הסטנדרטי לארונות מטבח נמוכים וארונות גבוהים הוא 60 ס"מ כיוון שמכשירי חשמל כמו מדיח כלים, תנור בילט ורוב כיורי המטבח דורשים עומק זה. לעתים יש טעם להגדיל את עומק ארונות המטבח או לחלופין להקטין אותו. בצידי מטבח שבהם אין מגבלה של מכשירי חשמל הדורשים עומק, ניתן לייצר עומק ארונות של 45-40 ס"מ שטוב לאחסון של כמעט כל המכשירים המאוחסנים במטבח. עומק כזה גם מאפשר שימוש במדפים ובדלתות (מה שהופך את המטבח לזול יותר כיוון שעלות מגירות היא יקרה יותר עכב הפרזול שלהן) וגם שימוש במגירות באותו עומק.
עומק של 45-40 ס"מ מאפשר בנוסף משטח מטבחי עליון שבו ניתן למקם את מכונת הקפה או את בר המים הצרים יחסית, וכך הם קרובים לשולי חזית המשטח בלי לבזבז משטח עבודה הנמצא בחלקם האחורי. יתרון נוסף לעומק מטבח במידות 45-40 ס"מ טמון ביכולת להגדיל את אזור התנועה של המשתמש במטבח ולמעשה להרחיב את חלל המטבח.

לעתים יש טעם לשקול העמקה של ארונות המטבח, משתי סיבות עיקריות:

1. במטבחים קוויים שכמות האחסון בהם מוגבלת, העמקת הארונות עד 70 ס"מ מגדילה את אזורי האחסון.
   חשוב לדעת שהמסילות הסטנדרטיות בשימוש במטבחים לארונות בעומק 60 ס"מ מיועדות למגירות בעומק 55 ס"מ (משאירים מעט רווח בחלק האחורי עד לגב הארון) אך לחברות מסוימות ("בלום" לדוגמה) יש מסילות המתאימות גם למגירות של 60 ס"מ וגם למגירות של 65 ס"מ. מגירת ה-65 ס"מ מוסיפה מרחב אחסון בשיעור של 15% ביחס למגירה סטנדרטית של 55 ס"מ. אמנם מדובר במסילות יקרות יותר ביחס לסטנדרטיות, אך לעתים הגדלת נפח האחסון במטבח, שנראה לכאורה לא גדול, יכולה להיות משמעותית לשימוש נוח ויעיל.
2. סיבה נוספת להגדלת משטח המטבח היא הרצון לאחסן/ להציג בחלק האחורי של משטח המטבח. גם כאן יש אפשרות להגדלת שטחי האחסון הנוחים לגישה על חשבון הגדלת משטח העבודה. זה אולי פחות נפוץ אך פרקטי לחלוטין.

התנור והמיקרו

התנורים הנפוצים ביותר בשימוש במטבח הם תנורים אינטגרליים ( בילט אין), שמידותיהם 60X60X60 ס"מ. לרוב ממקמים אותם החל מגובה 75 ס"מ המאפשר מבט וגישה לאוכל המתבשל באופן נוח. עוד גובה זה גם מאפשר למקם את המיקרו מעל התנור וגישה נוחה לשני המכשירים. בסיטואציה כזאת גובה מרכז התנור הוא 105 ס"מ וגובה מרכז המיקרו הוא כ-160 ס"מ. תנורים משולבים (אלה של פעם) נמצאים כיום פחות בשימוש משתי סיבות: התנור נמוך יותר ולכן פחות נוח לעבודה ובנוסף נוצר חריץ אוויר בינו לבין ארונות המטבח שלרוב נצבר בו לכלוך קשה לניקוי, כזה הדורש את הזזת התנור ממקומו. יש הממקמים את תנור הבילט-אין מתחת לכיריים מתוך הרגל לחיבור המסורתי של הכיריים מעל התנור או כדי לקבל מראה נקי יותר, נטול הפרעות ויזואליות, באזור הארונות הגבוהים.

תנורים ברוחב 90 ס"מ שגובהם כ-45 ס"מ מאפשרים אפייה בשתי תבניות זו לצד זו (במקום זו מעל זו בתנור סטנדרטי). אלה מאפשרים להנמיך את המיקרו הממוקם מעל אך לא תמיד קיים המקום לרוחב כזה של תנור בתכנון ארונות המטבח. במידה שקיים, אפשר גם למקם תנור ומיקרו זה לצד זה (ברוחב של 120 ס"מ), צורה המאפשרת נוחות שימוש בשני המכשירים.

היום נפוץ שילוב של תנור ומיקרו במוצר אחד, כדי להגדיל את מקום האחסון על חשבון המקום שיועד למיקרו. עוד נפוץ יותר ויותר תנור שמעליו משולב מיקרו כשני מוצרים בעיצוב אחיד. בבתים שבהם המיקרו עובד הרבה, אין טעם למקם את המכשיר בארון סגור מאחר שלרוב דלת המיקרו פתוחה כדי להימנע מפתיחה וסגירה מרובות.  דלת פתוחה זו מונעת גישה לארון שמעל המיקרו ומייצרת הפרעה כללית. לפיכך, בסיטואציה כזאת עדיף מיקרו אינטגרלי אם בשילוב עם תנור אינטגרלי מתחת או ללא.

המיקום הטוב ביותר לתחנת שתייה

"תחנת השתייה" (בר מים) הפכה להיות בשנים האחרונות כמעט לסטנדרט וכחלק בלתי נפרד מהמטבח, כמקור לשתיית מים מטוהרים, קרים או חמים וכן כמקור מים שימושי לבישול. הגישה למכשיר מים מטוהרים צריכה להיות ידידותית לכל בני הבית מבלי להפריע לאדם העובד במטבח. לרוב, המכשיר ממוקם על אחד מצידיו של משטח העבודה, אך במידה ומעוניינים לשמור על משטח עבודה רחב, יאפשר למקם את המכשיר בתוך נישה ייעודית בארונות הגבוהים. הגובה הנוח למיקום תחנת השתייה הוא 90 ס"מ, כגובה משטח המטבח הסטנדרטי. למכשיר השתייה מתלווה כידוע צנרת, וכאשר הוא ממוקם על משטח העבודה, קודחים במשטח לטובת העברת צינורית. הברז יכול להיות מתחת לכיור או בהכנה מראש לברז כאשר מכשיר השתייה מרוחק מהכיור. יש לדאוג מראש גם לשקע חשמלי במקום המתוכנן למכשיר השתייה.

משטח העבודה

משטחי העבודה (השיש) עשויים לרוב מאבן קיסר, מגרניט או מקוריאן. לעתים נראה גם משטחי עץ מלא (בוצ'ר) או משטחי נירוסטה. אפשר כמו כן לבחור במשטחי "למינם" – חומר המגיע מתעשיית האריחים לקירות, דק ויקר יחסית, אך כזה המאפשר גוונים וטקסטורות מעניינות. אבן הקיסר היא הנפוצה ביותר, וגם גם היא וגם הגרניט מגיעים בפלטות שעוביין 2 ס"מ, בדוגמאות רבות בעלות מחירים שונים. הקוריאן מגיע בפלטות של 12 מ"מ וניתן לעיבוד גמיש יחסית ביחס לאבן קיסר וגרניט. לרוב, השימוש בקוריאן משלב גם כיור עשוי מקוריאן המאפשר ניקוי נוח וקל למשטח סביב הכיור, כי אין למעשה מפגש בין שולי הכיור למשטח העבודה. לקוריאן 99 דוגמאות טקסטורה וצבע, אך אלה הנמצאים בשימוש רווח הם שני סוגי לבן.

מומלץ שלכל משטח עבודה יהיה פנל העולה מעל משטח העבודה לפחות 2 ס"מ בחיבור לקיר האחורי ולציפוי שלו. למה? כי באזורים רטובים בסביבת הכיור, כאשר חיפוי הקיר מאריחי קרמיקה מגיע עד למישור משטח העבודה, פעמים רבות הרובה (חומר המילוי) בין משטח העבודה לחיפוי משחיר והופךת קשה לניקוי. פנל אבן קיסר, לדוגמה, מחובר למשטח העבודה בדבק שיש שאינו משחיר ומשאיר אזורים רגישים אלה אסתטיים ועמידים לאורך זמן רב. בקוריאן יש לעתים מצבים שבהם החיבור של משטח העבודה לפנל האחורי הוא מעט מעוגל, מה שמרחיק ומחזיר את הנוזלים חזרה למרכז המשטח והרחק מהקיר.

אי במטבח

קיימים שני סוגי איים מרכזיים – חצי אי ואי. חצי האי הוא שלוחה של המטבח המתנתקת מקירות היקפיים והופכת להיות שלוחה הניתנת לגישה משני הצדדים. אי הוא אלמנט בנוי המנותק מכל צדדיו. הסיבה לפופולריות של האי היא שהוא משמש למתכנן כתיחום והגדרה נח למטבח הפתוח. האי משרת תפישה תרבותית חדשה יחסית, לפיה תהליך הכנת האוכל אינו מוסתר אלא מוצג בפני האורחים כחלק מתרבות האירוח. אדם העובד על האי לרוב ירים את מבטו ויראה מולו את הנוף הניבט מהויטרינות או את היושב מולו על האי או לחלופין את מקומות הישיבה בסלון. האי לכן מאפשר תקשורת פנים אל פנים. אולם, לא בכל מצב כדאי לשלב אי בתכנון המטבח ולא לכל חלל מתאים אי.

לרוב, אי מקבץ בתוכו לפחות שלושה מרכיבים חשובים:

1. משטח עבודה רחב נוסף.
2. אחסון תחתון פרקטי ויעיל נוסף.
3. רוב האיים מכילים מקומות ישיבה ולמעשה מחליפים את שולחן האוכל המטבחי הלא פורמלי (למעשה, השולחן הפעיל ביותר בבית).

מעבר לאלה, ישם איים המכילים גם את הכיריים או גם את הכיריים וגם את הכיור המרכזי, ואיים מתוחכמים המגיבים לצרכים אחרים של הסביבה (לדוגמה, "פלוג").

תכנון האי

רצוי שהרווח בין חזית חלקו הפנימי של אי הפונה למרכז המטבח יהיה 120 ס"מ ובמצבים דחוקים אפשר 110 ס"מ. כאשר יש מקומות ישיבה בצידו הפנימי של האי בתוך המטבח, על רווח זה לגדול ל-140 ס"מ כדי להכיל את מרווח התנועה של הכסאות בתחום פעילות המטבח.
גובה האי הוא לרוב 90 ס"מ מרצפה, עשוי מחומר הזהה לזה של משטח העבודה, ולפיכך ישיבה סביבו דורשת כסאות בר המיועדים לגובה זה. לעתים כדי להימנע מגובה הכסאות, "מחברים" שולחן ישיבה נמוך (75 ס"מ מריצוף) לאי ומנסים לתת לשולחן ולאי מראה אחיד כדי לטשטש את שני המרכיבים הנפרדים ולאחדם לזהות של אלמנט אחד.
מומלץ לדאוג לאחסון גם בצד המנוגד למטבח כדי שישמש את היושבים על הכסאות. זה יכול להיות ציוד לילדים או ניירת המכילה את חשבונות של הבית או כל חפץ אחר שתחפצו לאחסן לצד מקומות הישיבה של האי.

קולט אדים

תפקיד קולט האדים הוא למשוך את אדי הבישול והטיגון מתוך חלל המטבח ובית ולמנוע ריחות לא נעימים. בסיטואציה של סירקולציית אוויר טבעית בחלל המטבח, אין צורך לעתים בקולטי אדים, אך לאלה המעדיפים לא לפתוח חלון בקיץ או בחורף, קולט אדים יועיל מאוד. לחלופין יש תכנונים שבהם הכיריים נמצאות במקום המרוחק מחלון ואף לעתים במקום מרכזי בחלל הציבורי ולכן נדרשת סניקת אויר יעילה.

קולטי אדים סטנדרטיים מחולקים לשני סוגים: אלה העובדים בשיטת הסחרור וממחזרים את האוויר הנספג ואלה המוציאים את האוויר מחוץ לחלל המטבח. הסוג הראשון הוא פחות אפקטיבי מאחר שהיעילות שלו, שגם כך מוטלת בספק, יורדת עם הצטברות הלכלוך והשומנים על המסנן. הסוג השני אפקטיבי יותר ועצם העובדה שהאוויר יוצא מתוך המטבח לאוויר החיצוני הופכת אותו לטוב יותר מהראשון. בשני המקרים מדובר במכשירים שהוונטה הפעילה המושכת את האוויר ממוקמת בגוף הקולט ולפיכך מרעישה בזמן הפעולה. לרוב, כמעט כל הקולטים מגיעים עם תאורה פנימית וההפעלה שלהם היא מפנל חזיתי בגוף הקולט. בשני המקרים צריך הכנת נקודת חשמל ובמקרה השני צריך גם לדאוג לפתח/ קידוח בקיר החיצוני שממנו ייפלט האוויר.

אפשרות נוספת ואולי היעילה ביותר היא שימוש בבניית קולט אדים המבוסס על מנדף ומפוח חיצוני. בקולט אדים כזה נעשה שימוש במסעדות. מעל הכיריים נמצא אלמנט של נירוסטה (הניתן לחיפוי עיצובי) שבתוכו מסנן יחסית פשוט הניתן לניקוי פשוט, אם במדיח או ידנית. ממנדף זה יש צינור המחובר למפוח שהוא למעשה הוונטה היונקת את האוויר דרך המנדף. המפוח ממוקם ביציאה חיצונית ולעתים מתחת להנמכת גבס. קולט אדים זה אינו מרעיש מאחר שמנוע הוונטה מרוחק ממוקד הבישול ולרוב ניתן להשיג את המפוחים הללו בעוצמות יניקה חזקות מאלו של קולט אדים סטנדרטי. ההפעלה של קולט מפוח זה נעשית באמצעות מתג שאותו ממקמים לרוב בקיר ליד אזור הבישול, או לחלופין בגוף המנדף הנמצא מעל לכיריים. ברמה העיצובית קולט אדים ממקד את מיקום הכיריים ומדגיש אותן כשחקן משמעותי במרכיבי המטבח.

תכנון תאורה לסביבת המטבח

במטבח הסטנדרטי יש צורך בשלושה מעגלי תאורה. תאורה כללית, תאורה למשטח העבודה ותאורה לאזור האכילה. התאורה הכללית, הנמצאת לרוב במרכז בין ארונות המטבח, מקרינה אור מפוזר על חזיתות ארונות המטבח המאיר מגירות, פנים ארונות וכיו"ב. לרוב מדובר בתאורת נורות פלורוסנט (כיום משתמשים ב-T5 – דגם פלורוסנטי דק יותר המגיע בכמה גווני אור) או בפסי לדים. התאורה הכללית אינה מייצרת תאורה איכותית על משטח העבודה מאחר שגופנו חוסם חלק מהאור בזמן שעובדים על משטח זה. התאורה למשטח העבודה לרוב ממוקמת מעל משטח העבודה (השיש) וכאשר אין מעל משטח העבודה ארונות עליונים, ממקמים בתקרה מעל מרכז המשטח גופי תאורה שתפקידם להאיר מטה באלומות יחסית מרוכזות את משטח העבודה. אם קיים ארון עליון, מתקינים את התאורה בתחתית הארון.

מעגל תאורה שלישי מתיחס לאזור ההסבה/ אכילה הלא פורמלי במטבח. לרוב אזור זה דומה באופיו במעט לפינת האוכל הגדולה אך הוא יותר אינטימי ולפיכך ניתן להשתמש בתאורה של גופים תלויים מעל השולחן או לחלופין בגופים צמודים או שקועים בתקרה המקרינים אור למרכז השולחן ומדגישים את האזור כחלל נפרד.

מאת: זהר בן לביא, עיצוב פנים ואדריכלות.
BLV Design & Architecture.
טל': 077.700.8776 | 052.369.1719
blv.co.il

באדיבות מגזין דירה נאה